פסק-דין בתיק ע"פ 30232/06

הערעור

1.       לפנינו ערעור המדינה על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין) בתיק ת"ד 3226/04 מיום 7.3.06, לפיה זוכתה המשיבה, מחמת הספק, מהעבירה של גרימת מוות ברשלנות - לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר יוחסה לה בכתב-האישום, בגין מעורבותה בתאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 28.7.04 בכביש ירושלים - תל-אביב, בקילומטר ה-53.4 מתל-אביב, במקום המכונה "סיבוב מוצא" שבפאתי ירושלים (להלן - התאונה).

הרקע העובדתי

2.       במועד האמור, בסמוך לשעה 9:15 בבוקר, נהגה המשיבה במכונית פרטית מסוג סובארו מכיוון מבשרת-ציון כשמגמת פניה לירושלים. באותה עת חנה בשולי הכביש מימין, במפרץ אוטובוס שבמקום (מפרץ שכיום כבר אינו קיים), רכב מסחרי מסוג יונדאי בו אירעה תקלה, ולפניו עמדה משאית גרר שהוזמנה למקום בכדי לגרור את הרכב. בשלב שבו ירד נהג משאית הגרר מרכבו, ובטרם החל בפעולות לגרירת רכב היונדאי, חלפה במקום המשיבה עם מכוניתה. היא פגעה עם מכוניתה בדופן רכב היונדאי וכן במנוח טל קולישנר יעקב ז"ל (להלן - המנוח), אשר עמד בקרבתו והמתין לגרירת הרכב. בהמשך פגעה המכונית בחלקה האחורי-ימני של משאית הגרר והסתובבה במעט על צירה. כתוצאה מהפגיעה במנוח, הוטח גופו לפנים עד למרכז הנתיב הימני, במרחק של כשלושה מטרים מחזית משאית הגרר. הוא נפצע באורח אנוש והובהל לבית-חולים, שם נפטר מפצעיו לאחר יומיים.

האישום ויריעת המחלוקת

3.       בכתב-האישום נטען, כי בעת שהתקרבה המשיבה למקום, סטתה בפתאומיות לעבר השוליים הימניים, פגעה בחזית הימנית של מכוניתה בצדו השמאלי של רכב היונדאי וכן במנוח שעמד בשוליים, ובהמשך אף פגעה בצדו האחורי-שמאלי של רכב הגרר. המדינה האשימה את המשיבה בגרימת מותו של המנוח ברשלנות, בכך שלא הבחינה - על אף תנאי הדרך הנוחים - במנוח שעמד בשוליים, ובכך שסטתה לעבר השוליים ללא כל סיבה.

ההליכים בבית-משפט קמא והראיות שנשמעו לפניו

4.       השאלות שבהן התמקדה המחלוקת העובדתית בבית-משפט קמא היו בעיקרן: היכן עמד המנוח עובר לתאונה ובזמן התאונה - האם בשולי הכביש או בנתיב נסיעתה של המשיבה, והאם המשיבה פגעה בשלב ראשון במכונית היונדאי ורק לאחר מכן במנוח, או שמא נפגע ראשון המנוח ורק לאחר מכן התנגשה מכוניתה של המשיבה ברכב היונדאי. משאלות אלו גם נגזרה המחלוקת המשפטית בשאלה האם התאונה הקטלנית נגרמה ברשלנותה של המשיבה, כמו גם בשאלה האם מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת.

בבית-משפט קמא העידו נהג משאית הגרר, נהג שנסע מאחורי מכוניתה של המשיבה, בוחן התנועה מטעם המאשימה, המשיבה ומומחה מטעמה. כן הוגשו, בין-השאר, תצלומי הזירה, תרשים בוחן התנועה המשטרתי ואמרותיה של המשיבה בחקירה.

5.       נהג משאית הגרר העיד, כי התאונה אירעה בתכוף לאחר שהחנה את משאיתו לפני רכב היונדאי, וכי לא ראה את המנוח עובר לתאונה ורק שמע את מכת הפגיעה בו. כן העיד, כי המשיבה אמרה לו בתכוף לאחר התאונה, שלא ראתה את המנוח, ואינה יודעת "מאיפה הוא בא לה" (עמ' 9 ו-10 לפרוטוקול).

6.       עד תביעה נוסף, אשר נסע בכיוון נסיעת המשיבה, בנתיב השמאלי, כאשר מכוניתה של המשיבה הקדימה אותו בעשרים מטרים בערך, ציין בעדותו כי הבחין במכוניתה של המשיבה כשהיא סוטה ימינה, כי לא הבין מדוע הרכב סטה וכי לפתע הבחין באדם שהוטח אל הנתיב הימני. 

7.       לבית-משפט קמא הוגשו אמרותיה של המשיבה בחקירה המשטרתית. בחקירתה הראשונה, מיום 28.7.04 (ת/5), טענה המשיבה כי בעת שנהגה לכיוון ירושלים במהירות של כ-80 קמ"ש, הבחינה במנוח שעמד באמצע נתיב נסיעתה, במרחק של כ-20-30 מטר ממנה, וכן בשני כלי רכב שחנו בשוליים ובלטו במעט לנתיב נסיעתה. לדבריה, ברגע שהבחינה במנוח, אחזה בחוזקה בהגה בשתי ידיה ובלמה בלימת חרום, אך לא הצליחה לעצור ופגעה עם חזית מכוניתה במנוח, שגופו הוטח לפנים. עוד ציינה, כי כתוצאה מהבלימה סטה הרכב לימין ופגע במשאית הגרר.בחקירתה השנייה במשטרה, מיום 29.7.04 (ת/12), טענה המשיבה, כי המנוח הלך לכיוונה בנתיב נסיעתה, וכי הבחינה בו ממרחק של כ-50 מטרים. כן הוסיפה, כי פגעה ברכב היונדאי, ורק לאחר מכן פגעה במנוח, וציינה שהמנוח עמד בנתיב נסיעתה, כמטר מדופן שמאל של הרכב הנ"ל. במהלך חקירה זו, שמרה המשיבה, לסירוגין, גם על זכות השתיקה. בחקירתה השלישית במשטרה, שנערכה בנוכחות בא-כוחה, שמרה המשיבה על זכות השתיקה ולא השיבה לשאלות חוקריה.

8.       בעדותה בבית-משפט קמא חזרה המשיבה על גרסתה, לפיה כאשר הייתה במרחק של כארבעים מטרים ממפרץ האוטובוסים, הבחינה לפתע במנוח העומד באמצע נתיב נסיעתה, וטענה כי לא יכלה לסטות לשמאל הדרך הואיל והיו בנתיב השמאלי כלי רכב נוספים, ועל כן בלמה וסטתה עם הרכב ימינה כדי לא לפגוע במנוח, ואולם לדאבון הלב פגעה במנוח. 

9.       הבוחן המשטרתי חיווה דעתו, על-יסוד הממצאים שנמצאו בזירה, כי מכונית המשיבה סטתה ימינה, פגעה במכונית היונדאי שעמדה בשוליים הימניים, ולאחר מכן פגעה במנוח ובמשאית הגרר. הוא הוסיף וציין, כי אם המנוח היה נפגע לפני ההתנגשות ברכב היונדאי, הוא היה נהדף לאזור השוליים ולא לנתיב הנסיעה. על-כן העריך שמקום הפגיעה במנוח היה בתווך שבין חזית רכב היונדאי לבין חלקה האחורי של משאית הגרר, כאשר המנוח עומד בתחום השוליים (במקום שסומן על ידו ב-X בתרשים הבוחן).

10.     המומחה מטעם המשיבה, אינג' גדי וייסמן, חיווה דעתו, כי לו המנוח היה נפגע בין רכב היונדאי לבין רכב הגרר, שחנו על השוליים, היה מוטח גופו לעבר משאית הגרר. כמו כן העריך, כי לא סביר שהמנוח ניסה לחצות את הכביש מימין לשמאל, ולפיכך לא היה כל וקטור שפעל מימין לשמאל. לסברתו, בנסיבות אלו, משהוטח גופו של המנוח למרכז נתיב הנסיעה הימני, סביר יותר שהפגיעה במנוח הייתה בנתיב נסיעת המשיבה, נתיב ימין, מאשר בשוליים של הכביש כגרסת הבוחן המשטרתי. על-כן העריך המומחה, כי בשלב ראשון נפגע המנוח, בעמדו במסלול הנסיעה של המשיבה, ורק לאחר מכן סטתה מכוניתה של המשיבה ימינה והתנגשה בשני כלי הרכב.

הכרעת דינו של בית-משפט קמא

11.     בהכרעת-דינו ציין בית-משפט קמא, כי לא ניתן להגיע למסקנה באשר למקום הפגיעה במנוח. עם זאת קבע בית-המשפט את שורת הממצאים שלהלן:

המנוח נמצא שרוע על הכביש במרכז הנתיב הימני, כשלושה מטרים לפני חזית משאית הגרר ולמעלה משני מטרים משמאל לקו הצהוב התוחם את השוליים הימניים;

משאית הגרר ורכב היונדאי חנו על השוליים בצמוד לגדר, כאשר כשלושים ס"מ מחזיתה של משאית הגרר בלטו לתוך נתיב הנסיעה הימני;